פסק-דין בתיק ת"א 3318/01

מהות התביעה

1.      זוהי תביעה של משה שעיה (להלן - התובע), חבר אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן - אגד), אשר הושעה מחברותו באגד בשלהי מרץ 2001, בשל חשד לביצוע מעשים שביסודם אי יושר כלפי אגד. בהשעיה זו דינו של המושעה כדין חבר בחופשה ללא תשלום, שאגד מעבירה לו מפרעה חודשית בגובה מחצית המשכורת המשולמת לחברי האגודה.

ביום 1.4.01, בעקבות השעייתו, ביקש התובע לצאת לגמלה מוקדמת. במכתב תשובתה מיום 15.4.01 ציינה אגד, כי בכוונתה להעמיד את התובע לדין משמעתי, וכי אין בכוונתה להיענות בשלב זה לבקשתו, אלא לאחר סיומו של ההליך המשמעתי במשפט החברים, הליך שהחל בכתב תביעה שהוגש לבית הדין המשמעתי ביוני 2001 (המועד המדויק שנוי במחלוקת)  וטרם הסתיים.

בכתב התביעה מבקש התובע לחייב את אגד לשלם את משכורתו במהלך כל תקופת ההשעיה, ולמצער החל מיום 24.6.01. לחלופין, מבקש התובע מבית המשפט לקבוע כי אם לא תשולם לו משכורתו, אזי יחוייב הוא בתקופת ההשעיה רק בתשלומי החבר לקרן הגמלאות, ואילו אגד תהא חייבת בכל יתר התשלומים הסוציאליים.

כן הוא מבקש (לחלופין) סעד הצהרתי לפיו היה זכאי לדרוש לצאת לגמלאות מעבודתו באגד, כפי שביקש ביום 1.4.01, וכי היה על הנתבעות לאפשר לו זאת. משכך, מבקש התובע לחייב את אגד להעביר לקרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (להלן - קרן הגמלאות או הקרן) את סכום הכסף הדרוש על מנת שזו תשלם לתובע גמלה חודשית קבועה, ולחייב את הקרן לשלם לו את סכום הגמלה (מלאה או חלקית). לחלופין, מבקש התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו את כל הכספים שהצטברו לזכותו בקרן הגמלאות. לצד סעדים אלו מבקש התובע גם לחייב את אגד בתשלום פיצויי פרישה.

רקע עובדתי

2.      התובע, יליד 1952, החל לעבוד באגד כנהג אוטובוס שכיר ביום 21.2.1974, והתקבל כחבר באגד ביום 1.7.1979. אין עוד חולק על כך כי בעת קבלתו כחבר רכש התובע את זכויותיו רטרואקטיבית מגיל 21 (עמ' 97 לפרוטוקול המוקלט). 

3.      הנתבעת 1 - אגד - הינה כאמור אגודה שיתופית. בתורת שכזו, תקנותיה והתקנונים שהותקנו מכוחן מהווים הסכם בין האגודה לבין חבריה, כמו גם בין החברים לבין עצמם.

הנתבעת 2 - קרן הגמלאות - היא קופת גמל, שחבריה הם אגד, חברי אגד ומי שהיו חברי אגד ופרשו לגמלאות. זכויותיהם וחובותיהם של החברים בקרן קבועות בתקנון הקרן. אציין, כי ביום 1.10.03 נכנס לתוקף "התקנון האחיד" המסדיר את פעילותן של כל קרנות הפנסיה הוותיקות אשר מונה להם מנהל מיוחד, ובכללן קרן הגמלאות של חברי אגד.

4.      ביום 26.3.01, במהלך נסיעה ב"קו", הורד התובע מן האוטובוס בו נהג, והובא לחקירה בוועדת הפיקוח של אגד. בחקירה זו נשאל התובע על ארבעה מקרים בהם, לטענת אגד, מכר כרטיסים משומשים ואת התשלום עבורם שלשל לכיסו הפרטי. התובע השיב וטען כי מדובר במקרים בהם טעה לחשוב שהכרטיס האחרון שבידו נפל לרצפה, והוא הרימו ומכר אותו מתך הנחה שזהו כרטיס שטרם נמכר. התובע טען שטעויות אלו אירעו עקב הלחץ בו הוא היה נתון, בעקבות הארכת מסלולו של הקו בו נהג. חילופי טענות אלו, שהובאו אך לצורך הצגת גרסאותיהם של שני הצדדים, מקומם כמובן להתברר בהליך המשמעתי שנפתח כנגד התובע, ולא במסגרת התביעה שלפניי.

על כל פנים, בעקבות חקירה זו הושעה התובע מעבודתו באגד, והודעה על השעייתו, החל מיום 27.3.01, נמסרה לו במכתב מיום 28.3.01. בישיבת מזכירות אגד מיום 1.4.01 אושרה השעיה זו, והוחלט להעמידו לדין משמעתי במסגרת משפט החברים של אגד.

5.      כזכור, ביום 1.4.04 פנה ב"כ התובע אל הנתבעות ודרש לאשר את בקשתו של התובע לצאת לגמלה מוקדמת. בפנייתו זו דרש התובע מאגד לשלם לקרן את החלק המגיע ממנה עבורו, כדי לאפשר לקרן לשלם לו את הגמלה, וכן נדרשה אגד לשלם לתובע פיצויי פרישה. הקרן נדרשה לשלם את גמלתו של התובע - גמלה מלאה או חלקית.

כמצוין לעיל, במכתב תשובתה של באת כוח אגד מיום 15.4.04, דחתה אגד את דרישתו של התובע לפרוש מאגד, תוך ציון שדיון בכך יוכל להתקיים רק לאחר סיום משפט החברים. כן דחתה אגד את דרישתו של התובע לגמלה, בטענה כי לא מתקיימים בתובע התנאים המזכים אותו בגמלה. ביחס ליציאה לגמלה מוקדמת, הוסיפה אגד שהדבר מותנה באישורה ובהסכמתה לשלם עבור התובע את החלק האמור לעיל, אך הבהירה שאין בדעתה ליתן את אישורה והסכמתה לכך, כל עוד התובע חשוד בביצוע מעשים שביסודם אי יושר כלפיה, קל וחומר אם יורשע בביצוע מעשים אלה.

באשר לזכויות סוציאליות שונות שדרש התובע, נאמר במכתב התשובה כי אגד מצויה בשלב מתקדם של שינוי תקנות אגד וקרן הגמלאות, וכי עזיבתו של התובע במועד מאוחר לכניסת השינויים לתוקף תביא לכך שהם אלו שיחולו עליו.

6.      ביום 29.4.01 פנה ב"כ התובע אל אגד והודיעה כי התובע אינו מעוניין בקבלת מקדמה כלשהיא (בכוונו למקדמה החודשית בשיעור מחצית משכורת בסיסית, אותה משלמת אגד משך כל תקופת ההשעיה). במכתבו מיום 8.5.01, הוסיף ב"כ התובע והודיע, כי התובע מוכן לשלם במשך תקופת השעייתו רק את חלקו (חלק החבר) לקרן הגמלאות, ולא כל תשלום נוסף. במכתב תשובתה מיום 9.5.01, הבהירה באת כוח אגד כי בתקופת השעייתו על התובע לשלם הן את הפרשות החבר לקרן הגמלאות והן את הפרשות אגד, תוך השוואתו לעניין זה לחבר הלוקח חופשה ללא תשלום.

7.      ביום 28.6.01 התקבל בבית התובע "כתב תביעה מס' 20/01", שתובע האגודה (אגד) בירושלים הגיש נגדו במסגרת ההליך המכונה "משפט החברים". בכתב תביעה זה - שבכותרתו מצוין "תאריך: 20.6.01" - הואשם התובע בארבע עבירות של מכירת כרטיסים משומשים, ונטען בו כלפיו כי במכירתם "גרמת רעה לעסקי האגודה רימת[!], מעלת באמון ועשית מעשה בלתי הוגן שביסודו אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה, עבירה לפי סעיף 113 ס.ק. א+ב+ג מת.מ.ח [תקנון משפט חברים]". דיון ראשון בהליך פנימי זה התקיים ביולי 2001, ועל פי החומר שלפניי, משפט החברים של התובע טרם הסתיים  עד היום, כחמש שנים לאחר תחילתו.

8.      ביום 1.7.01 הוגשה לבית המשפט תביעה זו, ובה התבקשו הסעדים שפירטתי בפתח פסק הדין. ביום 14.6.05 הגיש התובע את סיכומי תשובתו לסיכומי הנתבעים.               

דיון

9.      על אף ריבוי הטענות, הסוגיות הצריכות הכרעה מצטמצמות למעשה לשלוש, כטענת ב"כ התובע בסיכומיו. הסוגיה האחת עיקרה בשאלה, האם עומדת לתובע זכות "אוטומטית" לפרוש לגמלה מוקדמת בלא להזדקק לאישורה של אגד ולהסכמתה לשלם לקרן את החלק הנדרש כדי שהקרן תתחיל לשלם גמלה לתובע. השניה נוגעת לתקופת ההשעיה - האם אגד מחויבת לשלם לתובע את משכורתו המלאה בתקופה זו. השלישית, והיא חלופית לשניה - בהנחה שהתשובה שתינתן לשאלה השניה היא שלילית, האם על התובע לשאת בתקופת השעייתו בכל התשלומים הסוציאליים, אף אלו שברגיל משולמים ע"י אגד. להלן אדון בטענות אלו כסדרן.